נושא השואה מעסיק במאים רבים בין שהם יהודים או לא. האירוע נתפס באופן שונה על ידי אנשים מרקעים שונים. הסרט בו נעסוק כאן, הוא למעשה הפקה בין אנשי קולנוע משלוש מדינות שהיוו, ביחד עם אחרות, את ליבת ההשמדה של שני שליש מיהודי אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
יישאר עם הצופים לאורך זמן
הסרט נקרא במקור הגרמני Vielleicht in einem anderen Leben – או 'אולי בחיים אחרים'. השתתפו בו כאמור יוצרים מגרמניה, אוסטריה והונגריה כאשר הבימאית היא אליזבת שראנג האוסטרית. הסרט יצא לאקרנים בוינה בינואר 2011 וזכה להכרה ופרסים רבים כולל מקום ראשון בפסטיבל סרטי העין היהודית. בהצדקה לזכייה נכתב כי "הסרט יישאר עם קהל צופיו עוד הרבה זמן". מבקריו משבחים את הבימוי ואת המשחק יוצאי הדופן וכמובן את העלילה. הצופים מלווים את הגיבורים, לפעמים בעצב, לעיתים במתח ולרגעים אפילו בבוז במסעם הבלתי אפשרי. הניגוד בין תקופת השואה לעולם האמנות והמוזיקה שמתואר בסרט יוצר קרקע פורייה להתרחשויות שהן על סף הגרוטסקי.
עלילת הסרט
הרקע לסרט הוא ממש בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945. היהודים הובלו אז במסעות מהשטחים שעדיין היו כבושים על ידי הגרמנים, אל מחנו ההשמדה. היו אלו מסעות שגבו חיים רבים עוד בזמן הצעדה כאשר הסיכוי להינצל – אפסי.
קבוצה של כעשרים יהודים נמצאים באותו מסע נורא כאשר היעד הסופי הוא מחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה. הקבוצה מוצאת את עצמה בכפר אוסטרי במחוז 'אוסטריה התחתונה', אזור מישורי לא רחוק מהבירה, וינה. מצבם של היהודים לא טוב, הם תשושים ומורעבים. כאשר הם מוצאים את עצמם במבנה חקלאי בכפר, עולה הרעיון שהם ינגנו וימחיזו קטעי אופרה בתמורה למזון. קונפליקט פורץ ביניהם כאשר חלקם לא רוצה לשעשע את הגברת הנאצית. למרות זאת, הקבוצה, הכוללת מוזיקאים ממשיכה עם התוכנית. אחד המשתתפים הוא זמר אופרה יהודי הונגרי שנעצר ממש בסמוך למבנה האופרה.
בהמשך הסרט הידיעות על סוף המלחמה מגיעות אל הכפר ואפילו נודע על מותו של היטלר. לכאורה, זה זמן לחגוג את שחרורם. הקבוצה מגלה שזה היה מוקדם מידי מפני שלמרות שהמלחמה הסתימה, תלאותיהם ורדיפתם רק בשל יהדותם עדיין ממשיכה. לא נגלה כאן את המשך העלילה, אלא נמליץ לצפות בסרט במלואו.
תובנות מהסרט
הסרט בן 96 הדקות מלמד אותנו הרבה דברים על עצמנו כאנשים ועל זהותנו כיהודים. הסרט מתמודד גם עם האשמה שרובצת על עמי אירופה, בין אם הם מקבלים אותה ובין אם הם מתחמקים ממנה. הסיפור מסופר מנקודת מבט אנושית של כמיהה להתנתקות ומעבר לעולם אחר, טוב יותר. ההתנתקות הזו מסומלת על ידי המוזיקה שמופיעה כמו איננה שייכת דווקא ברגעים הכי שחורים. קשה להצביע על תובנה או מוסר השכל שיהיה נכון לכל צופה וצופה. יש שיראו בו סרט עם אמירה היסטורית רחבה ויש שיתחברו יותר לקונפליקט האישי של הדמויות ואולי כך יתחברו לאירועים הגדולים. כך או כך, הסרט מומלץ מאד.