יהודי מרוקו? הסרט שיחבר אתכם לשורשים

אחד הסרטים הכי מיוחדים שנעשו בישראל נקרא "טינריר-ירושלים – קולות מן המלאח". ראשית, הסרט יצא לאור במה שנראה במבט לאחור כמשימה בלתי אפשרית. במאי הסרט איננו איש קולנוע והגיע להפקת הסרט פשוט משום שהנושא בער בעורקיו. למרות זאת, הצליח כמאל אשכר ליצור סרט שהוא גם מסמך דוקומנטרי וגם יצירת אמנות מרגשת. את הסרט ראה כבר קהל גדול בישראל, במרוקו ובארה"ב והוא קטף פרסים רבים. זהו מקרה יפה שממחיש שיצירה אמנותית וקולנועית לא תמיד צריכה להתבסס על לימוד פורמלי של המקצוע.

הרקע לסרט

העדה המרוקאית השתלבה בישראל והיא מהווה את אחת העדות הגדולות בה. רבים מיהודי מרוקו לא הגיעו רק לישראל אלא דווקא לצרפת ובעיקר לפאריז שם חי כמאל, במאי הסרט. עד לגיל 18 הוא לא התעסק בכלל ברקע העדתי שלו. די היה לו לדעת שהוא מרוקאי שחי בצרפת, בפריז. זה מאד טבעי שבגיל צעיר השאלות הללו לא עולות. שאלות של זהות ושייכות מגיעות בדרך כלל לאחר גיל ההתבגרות. האירוע ששינה הכל אצל כמאל היה נסיעה שלו עם אביו להרי האטלס לביקור בכפר בו נולד. באחת הכתה בו העובדה שהוא בן למשפחה מרוקאית והוא התחיל לחשוב ולהרהר בזהותו המוסלמית ולגלות את הזהות של יהודים ספרדים ששונה מיהודים אשכנזים, דבר שלא היה מודע אליו אף שהכיר יהודים רבים.

המחקר שמוביל לסרט

אשכר היה בן 36 כאשר הרגיש שאותו טיול מכונן עם אביו להרי האטלס צריך להפוך למחקר ולעשיה כלשהי. הוא היה כבר משכיל ובעל מעמד אקדמי, מרצה באוניברסיטת הסורבון היוקרתית. הוא החל לערוך מחקר בעיקר על ידי ראיונות של בני משפחה ואנשים מהקהילה. תגליתו הגדולה הייתה שבכפר שנקרא טינריר חיו פעם קרוב ל2000 יהודים. אחרוני היהודים עזבו בשנות השישים והגיעו בעיקר לישראל. הם נפוצו במקומות שונים: אור עקיבה, צפת, נווה אור (קיבוץ) ואפילו ביבנה. כאשר הוא ראיין את אותם אנשים הרגיש אשכר שהם מוכנים היו לבואו ושהדבר נראה להם טבעי לחלוטין. בכפר חיים ברברים שהם האוכלוסייה הוותיקה של צפון אפריקה וקשה יהיה לאמר כיום שחיו שם פעם יהודים.

סוגיות זהות ושילוב בין תרבויות

הסרט בן ה87 דקות זכה כאמור להצלחה בצרפת, ישראל ואמריקה. הוא נוגע בסוגיות זהות רבות, למשל לגבי יהודים או מוסלמים בצרפת של היום – האם הם רואים עצמם כמרוקאים או צרפתים? איך משתלבת יהדותם או האיסלם שלהם בזהות שלהם עם הארץ בה הם חיים? אשכר יצר מסמך שגם מאיר את מרוקו באור שלא כולם מכירים – כמקום בו שרר פלורליזם שיכל להכיל קבוצות שונות אותן הוא עצמו מגדיר כערבים, מוסלמים – ברברים ויהודים – ברברים.

העובדה שהסרט נעשה דווקא על ידי מוסלמי מרגשת ושופכת אופטימיות על העתיד של החיים המשותפים של מוסלמים ויהודים איש ביחד עם רעהו, ממש כמו שחיו בזמנים הטובים במרוקו.