הסיפור על גירוש יהדות ספרד התרחש לפני כ500 שנים, והוא טומן בחובו לא מעט סיפורים על עם שסרב להמיר את דתו ונענש על ידי המלוכה המקומית, באמצעות סילוקם בכפייה. מה בדיוק קרה שם, ואיך זה משפיע עלינו עד היום? כל התשובות במאמר שלפניכם.
על גירוש ספרד
גירוש ספרד התרחש בשנת 1492, במסגרת צו ייחודי שעליו היו חתומים פרדיננד השני מלך אראגון, ואשתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה. מה אמר הצו? ובכן, הוא אסר על יהודים להתגורר בקסטיליה ובאראגון, כשהפתרון שעמד בפני הקהילה היהודית הוא להמיר את דתם ולהתנצר, או לחלופין – לעזוב. למעשה, לא מעט מן היהודים אכן התנצרו (או לפחות רק עשו רושם כזה, ושמרו בסוד על יהדותם, ונקראו "אנוסים").
כל מי שבחר לא להתנצר, גורש לארצות אחרות, כמו לאזור צפון אפריקה, מרכז אירופה ולארצות הים התיכון. חלק מן המגורשים היגרו לפורטוגל, שם התבצע גירוש נוסף של הקהילה היהודית. אם נגיע רגע לסוף הסיפור ועל ההשפעה שלו על ימינו אנו, נציין שבשנת 2015, הרשויות בספרד ובפורטוגל החליטו בצעד חסר תקדים להעניק אזרחות פורטוגלית ואזרחות ספרדית לצאצאי המגורשים, זאת מתוך הבעת חרטה על הנעשה. ואכן, לא מעט ישראלים שהם צאצאים למגורשי ספרד ופורטוגל, מימשו את זכאותם והוציאו דרכון אירופאי, המקנה להם יתרונות רבים.
מה הייתה מטרתו של הצו?
הצו המלכותי היה צעד נוסף אל עבר מטרה ארוכת שנים: ליצור חברה נוצרית אחידה. לכן, גירוש היהודים אינו היה הפעולה היחידה בתהליך זה, אלא גם שננקטו לא מעט צעדים כנגד מוסלמים ומיעוטים דתיים אחרים. מי שהניע את המהלך והוביל את המלך והמלכה לחתום על הצו היה מנהיג האינקוויזיציה תומאס דה טורקמדה. עם יציאתו של הצו (בחודש אפריל), ליהודים היו 3 חודשים במהלך הם היו צריכים לבחור: להתנצר או לעזוב. מלבד זאת, נאסר על המגורשים לקחת דברי ערך כמו זהב, תכשיטים וכסף, כשהציפייה מהם הייתה למכור את רכושם או לנטוש אותו. היו מי שהצליחו למכור את הרכוש שהיה ברשותם, והיו מי שלא הספיקו לעשות זאת במסגרת הזמן שהוגדר להם ונאלצו להשאיר את הרכוש מאחור.
חשוב להבין, שיש רקע לסיפור, וכבר בשנים שקדמו ליציאת הצו, החברה הספרדית ניסתה ליצור חברה נוצרית הומוגנית, והיו לא מעט אנשי דת שהטיפו על המרת דתם של המיעוטים הדתיים באירופה. כמו כן, הנוצרים המקומיים לא יכלו לסייע ליהודים, משום שחל איסור על הסתרת יהודים או הענקת סיוע.
לאן המגורשים הגיעו?
לאחר שגורשו מספרד, היהודים חיפשו אחר ארצות שיקבלו אותם, ולכן לא מעט מהם הגיעו לפורטוגל, שנמצאת בסמוך לספרד. עם הזמן נקבע שפורטוגל לא תהווה מקום מפלט עבור המגורשים, ועל כן הוחלט בשנת 1497 כי כל יהודי פורטוגל מחוייבים להתנצר, או לעזוב.
מעבר לזה, היו לא מעט יהודים שהחלו לחפש נתיבי בריחה לאחר שגורשו מספרד, ויצאו מהאזור באמצעות הים. זה לא תמיד היה פשוט, משום שהנמלים היו מפוקחים על ידי האינקוויזיציה, ובלא מעט ספינות נערכו חיפושים שהקשו עליהם לברוח. רבים מהם החליטו לברוח לצרפת, משום שהדרך לשם היה פשוטה ובטוחה יותר מאשר בריחה דרך הים. עם זאת, הם נתקלו בלא מעט קשיים משום שהמעברים היו מאוישים על ידי אנשי האינקוויזיציה.
כמו כן, רבים מהמגורשים ברחו למערב אירופה, שם הם הקימו קהילות יהודיות חדשות. חלקם אף ברחו למדינות הבלקן, לארצות השפלה ולצפון אפריקה.
האנוסים שנשארו בספרד
למרות שהיו יהודים שהתנצרו למראית עין (על מנת שיוכלו להמשיך ולהתגורר בספרד), היו גם מי שהמשיכו לשמור על יהדותם בסתר, לשמור על מצוות הדת וללמוד תורה, הם נקראו "אנוסים".
לסיכום, גירוש ספרד ופורטוגל הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של העם היהודי, ונכתבו בעקבותיו לא מעט יצירות ספרותיות שונות. כמו כן, מהלך זה סייע להתפתחותן של קהילות יהודיות נוספות בעולם. המגורשים שהגיעו לקהילות יהודיות חדשות בעולם נקראו "ספרדים" והם דיברו את שפת הלדינו. המאורעות משפיעים עלינו עד היום, ולו כי כיום, צאצאי המגורשים יכולים להוציא דרכון פורטוגלי או ספרדי (הנחשב כדרכון אירופאי ומקנה שלל זכויות והטבות), זאת בתנאי שהם מוכיחים את זכאותם ואת זיקתם לקהילה היהודית בפורטוגל.